אודות רק להיום

אני רוצה להצליח בגדול, אבל אני מקנא. ואני לא יודע אם אני רוצה שההצלחה שלי תצמח מתוך אותה קנאה יוקדת. אני מכיר את הקנאה הזו; היא מעוורת. היא הופכת את הפסגה לאל תובעני שדורש מהמגיעים אליו לסגוד לו, להקריב את האמת, ולפעמים להקריב אחרים.

מה עושים כשאתה חלק מעם שחושב שהוא נבחר, ואתה רוצה להאמין לו, אבל אין לך כוח לצאת מהמיטה?

כתבתי הרבה דברים קשים באתר הזה. זו הדרך שלי להביע את עצמי. אפשר לקרוא למה שקוראים כאן – פסולת תודעתית. אני מוציא ומוציא, מזהם את החלל האינסופי של הרשת בצואת מחשבות ורגשות, ואז אני מרגיש נפלא.

קינת איכה של המאה העשרים ואחת, אשר נכתב לאחר פדיון שבויי השביעי באוקטובר. הארץ מלקקת את פציה, וסכנת השכחה מרחפת באוויר. מה אנחנו, מה חיינו, מה סבלנו ומה צדקתנו?

איפה היה אלוהים בשואה? אולי פשוט נמאס לו מאיתנו. זה טקסט על אל עייף, ועל בני אדם שמחפשים רחמים בעולם ששכח איך להרגיש.