דרך עץ החיים זה כשאני מתחבר לעצמי ושהחיבור שלי לעצמי גורם לך להתחבר לעצמך, וההיפך.
גן עדן זה מקום בו כולם מבינים את זה אינטואיטיבית. גן עדן נהרס כשאני מאמין לקול הזה שאומר לי שמשהו חסר. אין באמת חוסר, להיפך, יש רק קדמה.
בואו תראו מה קורה כשאנחנו מתעקשים לזהות חוסרים, להצביע עליהם ולפעול על מנת למלא את החלל – עד שכבר אין מה למלא. כשאנחנו חושבים שחיים ומוות זה משחק.
בשנת – 2018 כתבתי מחזה בו החיבור שלי לעצמי גרם לאנשים להתחבר לעצמם ולבכות ביחד באולם חשוך.
המשחק, הגאווה הגדולה של חיי המקצועיים, מחזה שעלה כהצגה קצרה בבימויה של עדי גורל בצוותא. המשחק מראה בדיוק את הרגע הזה שבו אנחנו מתבלבלים בין חיבור אמיתי לבין המרדף אחרי חוסרים מדומים.
תקציר העלילה:
כל נער חולם לשחק בשרוול, ולא רק לשחק, אלא להיות שרוולאי בעצמו. היום הגדול הגיע, היום בו יוני מצטרף סוף- סוף למשחק. אביו, שכמו כולם, שיחק גם הוא בעברו במשחק, מלווה את יוני ביומו הגדול. כשרגע האמת מתקרב, האב מתקשה לשחרר את בנו. המפעילים נחלצים לעזרת הנער המתוסכל, ומנסים להשפיע על אביו לשחרר אותו בעודם מנסים לנהל את המשחק שמורכב מסבבים של כניסה לשרוול – כניסות מהם לא תמיד שבים.
ארז פולק
תסריטאי ומחזאי - בוגר מצטיין של סם שפיגל. עבד במשך שנים במשטרת ישראל ובהמשך כמאבטח בבתי חולים פסיכיאטריים בארץ. יצירותיו עוסקות בשאלת הזהות, משברים נפשיים, חיים ומוות והתמכרות.
רק להיום: דברו עם מישהו
לימדו אותנו שכל אחד לעצמו, בעצמו. שאין משמעות אמיתית לקיום שלנו, מלבד עבודה ומנוחה, מנוחה ועבודה. בסוף אנחנו כאן, אובדי עצות, מחפשים נחמה או בשורה, או סתם משהו שיעזור לנו למלא אוויר בריאות לעוד יום אחד.