להיעלם, אני הכי רוצה להיעלם.

אבל ההיעלמות הזאת לא מספקת, אני בתוכה עכשיו. פיזית נעלמתי מכם, אני כבר לא שם. אני במקום אחר, רחוק, רחוק, רחוק. אבל השאיפות המחורבנות האלו לא עוזבות, הן עדיין כאן. ויש איזושהי פנטזיה שאולי אם הלכתי רחוק אז עכשיו אני אצליח להגשים את החלומות שלי. כאילו לגור רחוק מהמרכז לא הספיק. אז עכשיו בכלל שאני לא אוכל להיפגש פיזית עם אף אחד מכם. 

לא מצאתי שום דבר טוב באף פגישה פיזית שהייתה לי עם בן אדם בחיים. 

אף פעם שום דבר טוב באמת לא יצא מפגישה. תמיד יצאו שקרים. שקרים. כל בן אדם בא עם אמת ואז בפגישה האמת נעלמת. זה קרה לי כשהרמתי פרויקטים וזה קרה לי בקשרים עם בני אדם. המקצועי אצלכם נמחק, אין מקצועי. הכל אצלכם מעורב. וזה לא עובד. 

לא להיעלם? אני שואל את עצמי. 

אני רוצה להצליח אבל לא אכפת לי אם זה יהיה אצלכם או במקום אחר. הצלחה מולכם לא תעשה אותה יותר מתוקה. אני רוצה פשוט להצליח לעשות את מה שאני אוהב. ואני תקוע עם התרבות, עם העם ועם השפה הזאת, זה הכל. לא מעבר. יש לי הרבה מאוד אהדה למקורות. בואו נודה על האמת, למקור אחד. 

רק לתורה. 

אפילו את התנ״ך שנכתב אחרי החומשים, אני פחות מעריך. אני חושב שהוא לא נובע מתוך אותה האמת. וגם בתוך החומשים יש היררכיה. בסוף הכל מתנקז לספר בראשית. וכל ספר בראשית וכל האמת כולה מתנקזת לבראשית א'. בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ. והארץ הייתה תוהו ובוהו ורוח אלוהים מנשבת על פני המים. זה הכל. כל מה שבא אחר כך. תודה.

כדי להיות מקום ראשון בגוגל תחת הביטוי – רק להיום, הייתי חייב לשים פה לינק. הוא לא קשור בקשר ישיר לטקסט שכתבתי פה, אבל בעולם הזה הכל קשור איך שהוא להכל.

תמונה של ארז פולק

ארז פולק

תסריטאי ומחזאי - בוגר מצטיין של סם שפיגל. עבד במשך שנים במשטרת ישראל ובהמשך כמאבטח בבתי חולים פסיכיאטריים בארץ. יצירותיו עוסקות בשאלת הזהות, משברים נפשיים, חיים ומוות והתמכרות.

רק להיום

רק להיום: דברו עם מישהו

לימדו אותנו שכל אחד לעצמו, בעצמו. שאין משמעות אמיתית לקיום שלנו, מלבד עבודה ומנוחה, מנוחה ועבודה. בסוף אנחנו כאן, אובדי עצות, מחפשים נחמה או בשורה, או סתם משהו שיעזור לנו למלא אוויר בריאות לעוד יום אחד.

לשיתוף במייל