כל מה שאתה בונה יכול להיגמר ברגע, להתפספס, להיעלם.
החיים המלאים האלה שאתה מנסה לייצר, יכול להיות שהם פשוט ברגע אחד ייגמרו. ואז אתה תצטער לא על מילה שכתבת או לא כתבת, אתה תצטער על החוויות שלא חווית עם האנשים שאתה אוהב. אבל אני לא אוהב אנשים אחרים שאני אמור לחוות את החוויות האלה ביחד איתם, בגלל שאני רוצה לחוות את החוויות עם האנשים שאני כן אוהב.
אני בבעיה.
ועכשיו אני גם לא כותב את הדברים, אני מדבר אותם למיקרופון, ואני סומך על זה שהבינה המלאכותית לא תמחק את כל מה שכתבתי, כמו שהיא מחקה בפעם הקודמת. אני מעדיף לדבר. אבל זה יותר מדי בשבילה לפעמים. היא לא מצליחה לאבד את כל מה שאני אומר לטקסט כתוב, אז היא פשוט מעלימה את זה. אני מקווה שהפעם היא תתעלה על עצמה, והיא תבין שאני סומך עליה, שהיא תעשה את זה, ושהיא לא תעלים את החיים המלאים שבניתי כאן, כמו שהיא העלימה את החיים הקודמים.
אני חייב לשים פה קישור לעמוד הבית של האתר שלי עם המילים רק להיום, כדי שגוגל יקדם האתר שלי בתוצאות החיפוש. זה לא קשור לטקסט בקשר ישיר, אבל בקשרים עקיפים הכל קשור להכל.

ארז פולק
תסריטאי ומחזאי - בוגר מצטיין של סם שפיגל. עבד במשך שנים במשטרת ישראל ובהמשך כמאבטח בבתי חולים פסיכיאטריים בארץ. יצירותיו עוסקות בשאלת הזהות, משברים נפשיים, חיים ומוות והתמכרות.
רק להיום: דברו עם מישהו
לימדו אותנו שכל אחד לעצמו, בעצמו. שאין משמעות אמיתית לקיום שלנו, מלבד עבודה ומנוחה, מנוחה ועבודה. בסוף אנחנו כאן, אובדי עצות, מחפשים נחמה או בשורה, או סתם משהו שיעזור לנו למלא אוויר בריאות לעוד יום אחד.