לקבוע מסלול

החטא הזבל הזה לא מתבייש משום דבר.

בושה וחרפה החיים האלה, שיש בהם את החטא שנמצא בכל מקום, מחכה לנו שניפול. משחק אותה בעל הבית, מפחיד אותנו עם השיניים החדות שלו ועם הרעל בלשון. כל החיים הם מטאפורה לניסיון של החטא להשתלט על מה שלא שלו. במקום להתנצל, במקום להתכנס בתוך עצמי מתוך פחד איום ונורא מפני עימות אפשרי מול כוחות הרוע, אולי הגיע הזמן שאאמץ את דרכיו דרכו של החטא וארבוץ לפתח – בכל מקום. 

אם חייבים לקבוע מסלול בחיי הבושה והחרפה, אז לפחות שיהיה מסלול אמיתי.

אי אפשר להילחם בעצמנו מבוקר עד לילה. יש כוח בעולם הזה שמיועד שנילחם בו, והוא ממלא את חלקו יפה – יפה. רק להיום אני בוחר להצביע עליו וזעוק לכולם, שישמעו – הוא כאן. הנה הוא, זה המסלול. זו הדרך.

אבל החיים הם בושה וחרפה אחת גדולה, ואין אלוהים.

מי שיצר את החיים האלה הוא אינטרסנט. אני מסרב לקרוא לו אל. האלוהים שלי לא מאמין בעצמו מספיק כדי להיות אלוהים. אולי יום אחד הוא יקום על רגליו ויעמוד אל מול החטא, במקום להישאר כפוף לו. אולי הוא יגיד למעסיק שלו שהוא לא רוצה לעבוד בעבודה המשעממת שלו יותר, ויקח סיכון. רק להיום – אני לא עושה את מה שאני מרגיש שהוא בגידה שלי בעצמי. לא מחר. מחר זה מאוחר מדי.

לי אין עדיין אומץ להיות האלוהים של עצמי.

אני ממשיך לעבוד בעבודה משעממת, ממשיך לנבול ולחלום על חיים אחרים, על הגשמה, על תהילה, על עבוד, על מחיקת הבושה והחרפה. על ניצחון. אני לא הולך לעשות את זה היום, אני לא מתכוון לעזוב את העבודה שלי, כי אני המתפרנס היחיד נכון להיום, אז רק להיום אני נשאר בתוך הפרדוקס. מי יתן ומחר יתעורר האלוהים האמיתי שלי ויראה לי את הדרך, את המסלול, את הכיוון אל עבר החירות.