בשנאה של איש כלפי אחיו בגין אותם הבלים שהוא חושב שיהפכו אותו למאושר.
אל תגידו לי שאני לא יכול לפרוץ את המעגל ולזרוח מתוכו כאור חדש. אני מסרב להאמין שאין פתרון. אם אין פתרון אז יש רק בושה וחרפה, ואם יש רק בושה וחרפה – אל תחשבו שלצד מסוים יש עליונות מוסרית על צד אחר. אנשים שתופי שנאה תהומית שנותנים דרור לכל כוחות האופל השוכנים בקרבם הם פשוט התגלמות מאוד ברורה של הגדרת חיים מתחילתה ועד סופה.
אמונה בהתנגדות כערך עליון.
להתנגד למציאות הנמוכה של חיי ולשאוף למעלה, ואם למעלה נמצא גורם אחר על חשבוני, אז עליי להוריד אותו מכסאו ולשבת במקומו בכל מחיר.
אני לא מהמתנגדים.
התנגדות לא מובילה לשינוי אמיתי, היא רק מזינה את מעגל ההתנגדות שנוצר ברגע בו החליט האדם הראשון לפעול בשם ספק מבעבע. יש סיפוק גדול במימוש של התנגדות, בלקום וללכת, במלחמה, בעמידה אל מול גורם גדול וחזק, במרד נגד שלטון מדכא. אבל מה בא אחרי הסיפוק הרגשי?
ארז פולק
תסריטאי ומחזאי - בוגר מצטיין של סם שפיגל. עבד במשך שנים במשטרת ישראל ובהמשך כמאבטח בבתי חולים פסיכיאטריים בארץ. יצירותיו עוסקות בשאלת הזהות, משברים נפשיים, חיים ומוות והתמכרות.
רק להיום: דברו עם מישהו
לימדו אותנו שכל אחד לעצמו, בעצמו. שאין משמעות אמיתית לקיום שלנו, מלבד עבודה ומנוחה, מנוחה ועבודה. בסוף אנחנו כאן, אובדי עצות, מחפשים נחמה או בשורה, או סתם משהו שיעזור לנו למלא אוויר בריאות לעוד יום אחד.