שימוש לרעה זה לקדום בבוקר או בצוהריים, כל אחד והקיק שלו, ולא להתחיל את היום.
להיתפס על המקום הדפוק ההוא במוח שלך שאומר לך – כוס אמק, לא מגיע לעולם הזה שאני אקח אותו ברצינות.
באורגינל, לא מגיע לו. אבל אנחנו פה, רק להיום ואולי רק למחר.
יש שימוש לרעה בחומר, ויש שימוש לרעה באנשים, במפגשים ובגדול – באמון שניתן לנו באופן טבעי.
שימוש לרעה הוא מרד שקט במציאות כפייתית שלא מניחה לנו, וצועקת עלינו – תהיו סחים!
אין אלוהים בחיים היומיומיים במובן של התמודדות, אנחנו האלוהים של עצמנו, וזה הכי מעצבן בעולם.
אנחנו והחטא שכל הזמן מחפש פתח, ואלוהים ברא יצורים בצלמו ובדמותו ושלח אותנו לתור את הארץ לאורכה ולרוכבה, ובכל מקום פוגע בנו הנחש הנבלה.
קח קצת חומר, קח קצת חשק, קח תקווה לעתיד טוב יותר בשבילך, לשינוי בהרגשה.
זיבי.
ארז פולק
תסריטאי ומחזאי - בוגר מצטיין של סם שפיגל. עבד במשך שנים במשטרת ישראל ובהמשך כמאבטח בבתי חולים פסיכיאטריים בארץ. יצירותיו עוסקות בשאלת הזהות, משברים נפשיים, חיים ומוות והתמכרות.
רק להיום: דברו עם מישהו
לימדו אותנו שכל אחד לעצמו, בעצמו. שאין משמעות אמיתית לקיום שלנו, מלבד עבודה ומנוחה, מנוחה ועבודה. בסוף אנחנו כאן, אובדי עצות, מחפשים נחמה או בשורה, או סתם משהו שיעזור לנו למלא אוויר בריאות לעוד יום אחד.