לתקן דברים

כמה אנשים רוצים לחיות חיים לא מבוזבזים, אימל'ה.
כמה אנרגיות ומאמץ אנחנו משקיעים בלנסות לתקן את החיים שלנו, לשנות אותם, להעיף אותם לכיוון חדש – למה הכיוון הזה לא הגיוני.
בזבוז חיים, והתרופה שמכרו לנו היא פרסום ותהילה.
לעמוד ביחד מול אויב משותף, האנונימיות של חיינו, ולזעוק אל השמיים – שמישהו כבר יסתכל עלינו למען השם!
איך מתקנים את עצמנו מתוך המקום הזה? 
כניעה לאנונימיות היא אפשרות, אבל בתוך תוכי אני מקווה שעצם הכניעה תוביל אותי אל עבר היעד הנחשף.
אז הכניעה היא כבר לא אמיתית.
התשמע קולי רחוקי שלי? אלי? גואלי? צור ישועתי? 
אני לא מרוכז בחיים עצמם כי הראש עסוק בדמיונות, ואין לי פתרונות ואין קסם.
אני מספר לעצמי שלא את שמי אני רוצה להאדיר, אלא את היצירה הנובעת מנשמתי.
לא באתי לכאן כדי להרגיש טוב, באתי כדי להרגיש (אילן), וכדי לשתף את העולם ברגש שלי.

מתוך העבודה אני זועק אל השמיים – הצילו.

עוד יום מיותר מול מחשב, ובחוץ השמש זורחת והלב מת מכאב ואשמה.

על מה?

אני לא הרגתי אף אחד בידיים שלי, אבל המילים, אוי המילים.

רק להיום.