גאווה נמצאת בחזה
אני מדבר על התחושה הפיזית ששותפת את הגוף שלי לכמה רגעים בעקבות התרחשות בעולם החיצוני. הזרם החשמלי הזה שמבצע איזו שהיא פעולה שחשוב למערכת ליידע בה גם את החלק המודע של התודעה שלי. כל התחושות שקשורות להישרדות גנטית נמצאים באזור המעיים, שם נמצאים האיברים שאמונים על הרביה. כשאני נמצא במקום גבוה ומביט למטה מתעורר בי פחד גבהים, וכולנו יודעים איפה מרגישים אותו. כשאני מתאהב במישהי, אותו סיפור.
עדכון גרסה בגוף
השתיפה התחושתית היא חוויה רוחנית שעוברת בגוף, אבל יש לה מטרה. אפשר להגיד שהיא 'מעדכת גרסה' בפיצ'ר, וכך עדכון הגרסה מרגיש. אבל מה שחשוב זה לא תחושת עדכון הגרסה, אלא השינוי שמתרחש במערכת שלנו בעקבות אותו שינוי. החוסן שהמערכת מפתחת בעקבות המידע והפעולה שביצענו בעולם החיצוני. אנחנו מרגישים את עדכוני הגרסה הגדולים – כי למתכנת אין סיבה להסתיר זאת מאיתנו. זה לא באג, כך הפיצ'ר בנוי.
לעזור לאחר מתוך אגואיזם טהור
עזרה לאחר ממלאה את החזה בגל נעים שמרגיש כאילו הוא שילש את עצמו בגודל. אני מרגיש עצום. פתאום יש תחושה שהריאות יכולות להכיל הרבה יותר אוויר. הנשימות ברגעים של עדכון גרסה בעקבות פעולה שמעוררת בי גאווה הן נשימות מסוג אחר. מספק יותר. הגוף שלנו יודע לייצר הבזקים גם בלי שימוש בחומרים מזיקים. לעזור לאחר זה אחד הסמים החזקים שאני מכיר בהקשר הזה. להיות שם בשביל מישהו, באמת, זה נורא אגואיסטי. זה פשוט לא הוגן, הסטלה הזו שאני מקבל בחזרה.
אל תאמינו לי, נסו בעצמכם, רק להיום.
ארז פולק
תסריטאי ומחזאי - בוגר מצטיין של סם שפיגל. עבד במשך שנים במשטרת ישראל ובהמשך כמאבטח בבתי חולים פסיכיאטריים בארץ. יצירותיו עוסקות בשאלת הזהות, משברים נפשיים, חיים ומוות והתמכרות.
רק להיום: דברו עם מישהו
לימדו אותנו שכל אחד לעצמו, בעצמו. שאין משמעות אמיתית לקיום שלנו, מלבד עבודה ומנוחה, מנוחה ועבודה. בסוף אנחנו כאן, אובדי עצות, מחפשים נחמה או בשורה, או סתם משהו שיעזור לנו למלא אוויר בריאות לעוד יום אחד.