הגדרות זה דבר משעמם ושיעמום הוא עניין מסוכן, בטח כשאנחנו מדברים על נושאים חשובים. אז בלי הגדרות.
בואו נדבר על פעולה חיובית דרך דוגמאות.
לילה עכשיו, הבית ריק ואין אף אחד לידך. שקט מוחלט. האינטרנט מנותק, ובכלל, אין חשמל בכל הרחוב. ברחובות הסמוכים האורות דולקים ויש לך בחירה – להישאר ברעש השקט של מחשבותך או לצאת אל עבר הלא הנודע של האור הרחוק.
באזור המואר חיים אנשים. אולי אחד מהם אחראי לניתוק הקשר שלך אל המציאות ואולי לא. הרגש אומר – חייבים להיות אחראיים למצב, והאחראיים למצב הם האשמים. הראש אומר לצאת אל הרחוב לרדוף אחר הצדק. הלב אומר – בקש שלום.
נוצר מתח פנימי בלתי נסבל.
מצאת נר והלדקת אש קטנה, ועכשיו הכל נראה אחרת. מה עושים עם האור הקטן באמצע הלילה, כשאי אפשר לישון ואין צדק בעולם?
מה עושים כשאף אחד לא רואה אותך יותר?
פעם היה מי שאהב אותך, דאג לך, הכיל את כאבך, ניגש כשצרחת באמצע הלילה מרוב פחד.
פעולה חיובית מתקיימת בתוך נשימה, ואני שונא את תאוריית הנשימות כי הן פוטרות את האדם מאחריות ומסירה מהעולם את האשמה.
נשימה. אחר כך עוד נשימה ועוד נשימה, וזהו בגדול. הכל עובר.
איום ונורא ונטול מוסר השכל.
נו אז מה? אולי נוצרנו על מנת להירגע בין אש בוערת לקיפאון אינסופי.
אבל מה העוגן?
מאסנו בעצות כלליות נטולות תוכן. לאן מכוון המצפן? מה הכיוון הכללי?
פתחת מסך באמצע הלילה ופגשת אותי.
ועכשיו מה?
לישון כבר אי אפשר, הגוף מסרב להיכנע והנפש עולה על גדותיה.
איך בונים סכר למחשבות ולפחדים?
סיפור לפני השינה עוזר, דווקא בגלל שהוא לא אמיתי.
סיפור באמצע הלילה עוזר לי לשלוט בדמיונות.
סיפור טוב מעביר את האחריות ואת האשמה למציאות מדומה, אל אדם שלא היה ולא נברא, וזה מנחם ונעים ונפלא.
כתבתי סיפור לאנשים כמוני – כמוך, הוא נקרא רק להיום.
קריאה נעימה, ולילה טוב נשמה.

ארז פולק
תסריטאי ומחזאי - בוגר מצטיין של סם שפיגל. עבד במשך שנים במשטרת ישראל ובהמשך כמאבטח בבתי חולים פסיכיאטריים בארץ. יצירותיו עוסקות בשאלת הזהות, משברים נפשיים, חיים ומוות והתמכרות.
רק להיום: דברו עם מישהו
לימדו אותנו שכל אחד לעצמו, בעצמו. שאין משמעות אמיתית לקיום שלנו, מלבד עבודה ומנוחה, מנוחה ועבודה. בסוף אנחנו כאן, אובדי עצות, מחפשים נחמה או בשורה, או סתם משהו שיעזור לנו למלא אוויר בריאות לעוד יום אחד.